כיצד מצביע המדע על קיומו של אלוהים?

כיצד מצביע המדע על קיומו של אלוהים? בכל חקירה, ראיות הן הכרח שאין לו תחליף. כשמישהו נרצח, הבלש לא יושב בכורסה שלו ומסובב כמה שיותר תרחישי רצח בראשו כפי שהוא יכול לדמיין. במקום זאת, הוא הולך לזירת הפשע ומחפש ראיות. כל התרחישים האפשריים שלו, שיכול היה לחשוב עליהם ללא ראיות, חייבים להתקבל או להיפסל בהתבסס על ההתאמה שלהם עם הראיות שהוא חושף.

בפיזיקה, התהליך דומה. אנחנו לא מתחילים בתיאורים של אפשרויות מתמטיות אקראיות, נטולי התבוננות, כאילו התשובה לכל תנועה היא ארבעים ושתיים. במקום זאת, אנחנו מתבוננים בתנועה של עצמים וחלקיקים, מתווים את הקואורדינטות שלהם על גרף, ואז מנסים לחשוב על פונקציה מתמטית שמתאימה ביותר לעקומה. זהו טבע שני לכל מי שזוכר את שיעורי המדעים שלו: להתאים את המודל לראיות, ולא את הראיות למודל.

המדע מספק כלים המסייעים לנו לחשוף את תעלומות היקום באמצעות סדירות שנבדקה ונימוק אינדוקטיבי מאומת. בכל פעם שהשיטה המדעית מצליחה לספר לנו יותר על היקום, היא מספקת ראיות נוספות שיש להסביר במודל של המציאות.

רבים מתבוננים ביקום ומסיקים שאלוהים הוא המודל הטוב ביותר המתאים למכלול הראיות. ייתכן שקיימים מודלים אחרים ועקומות פתרון אחרות, אך הם אינם מתייחסים לנקודות נתונים ברבדים כאלו ואחרים. לעתים קרובות, מודלים שאינם תאיסטיים הם רדוקציוניסטיים (מונח פילוסופי המתאר מספר תאוריות הגורסות, כי טבעם של דברים מורכבים יכול תמיד להצטמצם (או להיות מוסבר) לרעיונות בסיסיים או פשוטים יותר), בכך שהם מיישמים מודל שעשוי לפעול בתרחיש אחד לכל התרחישים, גם כאשר המודל אינו מתאים לכל מקום. ההתמקדות המודרנית באבולוציה ביולוגית אינה אלא דוגמה אחת; בעוד שהאבולוציה הביולוגית עשויה לספק מודל שיסביר כמה מנקודות הנתונים הביולוגיות שאנו יכולים לצפות בהן, היא אינה מסבירה את מקור היקום, את קיומם של עצמים מופשטים, את מקורם של חוקי המוסר, את חוקי הלוגיקה, או את הקבועים הקוסמולוגיים עצמם המאפשרים למודל האבולוציוני לפעול מלכתחילה.

ריצ'רד דוקינס כתב פעם, ש"דרווין איפשר לאדם להיות אתאיסט אשר יכול למצוא סיפוק אינטלקטואלי." עם זאת, המהפכה של דרווין הייתה בביולוגיה, שהיא רק ענף אחד של ראיות בקרב רבים שיש להסביר במודל ליקום ללא אל. הצלחה בביולוגיה אינה מתורגמת להצלחה בלוגיקה או בקוסמולוגיה. יתר על כן, דוקינס הזכיר את המונח להיות "מסופק אינטלקטואלית". למרבה הצער, התיאוריה של דרווין לא יכולה להסביר מהו אינטלקט, ולא מהיכן הגיע, או מדוע עובד. על פי המודל האבולוציוני של דרווין, דוקינס לא יכול להסביר את המילה הסובייקטיבית ולא לגמרי מדעית ״מסופק“, אלא אם כן הכוונה היא למצב פסיכולוגי או רגשי בלבד שאין לו חשיבות מעבר ליחיד. לאור הדברים האלה, עלינו להכיר בכך שההצהרה של דוקינס הכניסה עצמה לנעליים גדולות משתוכל למלא.

יש כמות מדהימה של ראיות ביקום שמחכות להוכחתן (או להסברתן), אבל אפילו ״התיאוריה של הכל״ הגרנדיוזית (והחמקמקה) ביותר, לא באמת מסוגלת להסביר הכל. הפיזיקאים הרודפים אחר ה"הכל" הגדירו מחדש את המילה כך שתכלול רק את המציאות הפיזית המרחבית-זמנית; מחוץ לטווח המרדף נותרו רבות מהמציאויות הלא-פיזיות שהזכרנו קודם לכן. קיומם של תודעה, תבונה ורצון חופשי אינם נלקחים בחשבון. האם מציאות-בלתי-חומרית זו אינה ראויה לעקומה המותאמת לקיומה? אין ספק שהמדענים הרודפים אחר מודל ליקום משתמשים ברציונליות כדי להנחות את מאמציהם – אך האם הם בכלל יכולים להסביר מהי רציונליות או מהיכן היא מגיעה?

המדע מצביע על קיומו של אלוהים על ידי מתן מנגנון שבאמצעותו ניתן לחשוף ראיות, ראיות המתוות לאורך העקומה שאותה חוזה ״היפותזת האל״. לדוגמה, מודל המפץ הגדול הסטנדרטי של הקוסמולוגיה מניח מקור מרחבי-זמני של היקום, אשר מיישר קו עם מודל הבריאה Ex Nihilo (יש מאין) הנתמך על ידי התנ"ך (בראשית פרק א‘ פסוק 1). יקום עם "חוקי הטבע" מיישר קו עם קיומו של בורא מסודר ורציונלי שהטביע את טבעו בפיזיקה. עולם תת-אטומי של חוסר ודאות קוונטית מיישר קו עם קיומו של אל אינסופי שחומק מהמודלים האינטליגנטיים ביותר שלנו (ישעיהו פרק נ“ה פסוקים 8-9). קיומה של שפה בדנ"א וברנ"א מתאימה ליקום שיצר דבר האל (בראשית פרק א' פסוק 3; הבשורה על פי יוחנן פרק א‘ פסוקים 1-3). היקף הראיות שניתן להסביר באופן רציונלי מקיומו של האל המקראי הוא עצום ומספק מבחינה אינטלקטואלית.

מה אנו אמורים לעשות עם אותן נקודות נתונים שנראות כאילו הן נופלות מחוץ לעקומה שחוזה ״היפותזת האל״? מה עלינו לעשות, למשל, עם קיומו של רוע, או סבל בחיינו? נדון בדברים האלה במקום אחר באתר זה, מכיוון שכתבה זו מגבילה אותנו באורכה. עם זאת, גם אלה אינם מחוץ לעקומה המותאמת. זה לא שלמקרא ולפילוסופיה התאיסטית אין הסברים מהימנים לרוע ולסבל. למעשה, כל עלילה מקראית מפרטת כיצד בחר אלוהים להציל אותנו מן הרוע והסבל באמצעות מעשיו של ישוע המשיח. לפיכך, הרוע והסבל אינם חריגים מהמודל התנ"כי של היקום; הם מוסברים שם באופן מלא.

בניתוח הסופי שלנו, המדע הוא בעל הברית של אלה המאמינים באלוהים, ולא אויבם. המדע הופך לאויב רק כאשר אנו כופים מודל המסביר חלק מהמציאות על כל המציאות, כביכול בשם המדע. אם שוקלים אותן בעיון וכראוי, הראיות שנחשפות על ידי המדע מראות לנו כיצד רק מודל אחד יכול לספק הסבר לכל, ושמו הוא אלוהים.