למד עוד על אלוהים וכיצד תוכל להיות בקשר אישי איתו.

אמונה באלוהים | נושא | לעומק

נושא

כיצד מצביע המדע על קיומו של אלוהים? בכל חקירה, ראיות הן הכרח שאין לו תחליף. כשמישהו נרצח, הבלש לא יושב בכורסה שלו ומסובב כמה שיותר תרחישי רצח בראשו כפי שהוא יכול לדמיין. במקום זאת, הוא הולך לזירת הפשע ומחפש ראיות. כל התרחישים האפשריים שלו, שיכול היה לחשוב עליהם ללא ראיות, חייבים להתקבל או להיפסל בהתבסס על ההתאמה שלהם עם הראיות שהוא חושף.

בפיזיקה, התהליך דומה. אנחנו לא מתחילים בתיאורים של אפשרויות מתמטיות אקראיות, נטולי התבוננות, כאילו התשובה לכל תנועה היא ארבעים ושתיים. במקום זאת, אנחנו מתבוננים בתנועה של עצמים וחלקיקים, מתווים את הקואורדינטות שלהם על גרף, ואז מנסים לחשוב על פונקציה מתמטית שמתאימה ביותר לעקומה. זהו טבע שני לכל מי שזוכר את שיעורי המדעים שלו: להתאים את המודל לראיות, ולא את הראיות למודל.

המדע מספק כלים המסייעים לנו לחשוף את תעלומות היקום באמצעות סדירות שנבדקה ונימוק אינדוקטיבי מאומת. בכל פעם שהשיטה המדעית מצליחה לספר לנו יותר על היקום, היא מספקת ראיות נוספות שיש להסביר במודל של המציאות.

רבים מתבוננים ביקום ומסיקים שאלוהים הוא המודל הטוב ביותר המתאים למכלול הראיות. ייתכן שקיימים מודלים אחרים ועקומות פתרון אחרות, אך הם אינם מתייחסים לנקודות נתונים ברבדים כאלו ואחרים. לעתים קרובות, מודלים שאינם תאיסטיים הם רדוקציוניסטיים (מונח פילוסופי המתאר מספר תאוריות הגורסות, כי טבעם של דברים מורכבים יכול תמיד להצטמצם (או להיות מוסבר) לרעיונות בסיסיים או פשוטים יותר), בכך שהם מיישמים מודל שעשוי לפעול בתרחיש אחד לכל התרחישים, גם כאשר המודל אינו מתאים לכל מקום. ההתמקדות המודרנית באבולוציה ביולוגית אינה אלא דוגמה אחת; בעוד שהאבולוציה הביולוגית עשויה לספק מודל שיסביר כמה מנקודות הנתונים הביולוגיות שאנו יכולים לצפות בהן, היא אינה מסבירה את מקור היקום, את קיומם של עצמים מופשטים, את מקורם של חוקי המוסר, את חוקי הלוגיקה, או את הקבועים הקוסמולוגיים עצמם המאפשרים למודל האבולוציוני לפעול מלכתחילה.

ריצ'רד דוקינס כתב פעם, ש"דרווין איפשר לאדם להיות אתאיסט אשר יכול למצוא סיפוק אינטלקטואלי." עם זאת, המהפכה של דרווין הייתה בביולוגיה, שהיא רק ענף אחד של ראיות בקרב רבים שיש להסביר במודל ליקום ללא אל. הצלחה בביולוגיה אינה מתורגמת להצלחה בלוגיקה או בקוסמולוגיה. יתר על כן, דוקינס הזכיר את המונח להיות "מסופק אינטלקטואלית". למרבה הצער, התיאוריה של דרווין לא יכולה להסביר מהו אינטלקט, ולא מהיכן הגיע, או מדוע עובד. על פי המודל האבולוציוני של דרווין, דוקינס לא יכול להסביר את המילה הסובייקטיבית ולא לגמרי מדעית ״מסופק“, אלא אם כן הכוונה היא למצב פסיכולוגי או רגשי בלבד שאין לו חשיבות מעבר ליחיד. לאור הדברים האלה, עלינו להכיר בכך שההצהרה של דוקינס הכניסה עצמה לנעליים גדולות משתוכל למלא.

יש כמות מדהימה של ראיות ביקום שמחכות להוכחתן (או להסברתן), אבל אפילו ״התיאוריה של הכל״ הגרנדיוזית (והחמקמקה) ביותר, לא באמת מסוגלת להסביר הכל. הפיזיקאים הרודפים אחר ה"הכל" הגדירו מחדש את המילה כך שתכלול רק את המציאות הפיזית המרחבית-זמנית; מחוץ לטווח המרדף נותרו רבות מהמציאויות הלא-פיזיות שהזכרנו קודם לכן. קיומם של תודעה, תבונה ורצון חופשי אינם נלקחים בחשבון. האם מציאות-בלתי-חומרית זו אינה ראויה לעקומה המותאמת לקיומה? אין ספק שהמדענים הרודפים אחר מודל ליקום משתמשים ברציונליות כדי להנחות את מאמציהם – אך האם הם בכלל יכולים להסביר מהי רציונליות או מהיכן היא מגיעה?

המדע מצביע על קיומו של אלוהים על ידי מתן מנגנון שבאמצעותו ניתן לחשוף ראיות, ראיות המתוות לאורך העקומה שאותה חוזה ״היפותזת האל״. לדוגמה, מודל המפץ הגדול הסטנדרטי של הקוסמולוגיה מניח מקור מרחבי-זמני של היקום, אשר מיישר קו עם מודל הבריאה Ex Nihilo (יש מאין) הנתמך על ידי התנ"ך (בראשית פרק א‘ פסוק 1). יקום עם "חוקי הטבע" מיישר קו עם קיומו של בורא מסודר ורציונלי שהטביע את טבעו בפיזיקה. עולם תת-אטומי של חוסר ודאות קוונטית מיישר קו עם קיומו של אל אינסופי שחומק מהמודלים האינטליגנטיים ביותר שלנו (ישעיהו פרק נ“ה פסוקים 8-9). קיומה של שפה בדנ"א וברנ"א מתאימה ליקום שיצר דבר האל (בראשית פרק א' פסוק 3; הבשורה על פי יוחנן פרק א‘ פסוקים 1-3). היקף הראיות שניתן להסביר באופן רציונלי מקיומו של האל המקראי הוא עצום ומספק מבחינה אינטלקטואלית.

מה אנו אמורים לעשות עם אותן נקודות נתונים שנראות כאילו הן נופלות מחוץ לעקומה שחוזה ״היפותזת האל״? מה עלינו לעשות, למשל, עם קיומו של רוע, או סבל בחיינו? נדון בדברים האלה במקום אחר באתר זה, מכיוון שכתבה זו מגבילה אותנו באורכה. עם זאת, גם אלה אינם מחוץ לעקומה המותאמת. זה לא שלמקרא ולפילוסופיה התאיסטית אין הסברים מהימנים לרוע ולסבל. למעשה, כל עלילה מקראית מפרטת כיצד בחר אלוהים להציל אותנו מן הרוע והסבל באמצעות מעשיו של ישוע המשיח. לפיכך, הרוע והסבל אינם חריגים מהמודל התנ"כי של היקום; הם מוסברים שם באופן מלא.

בניתוח הסופי שלנו, המדע הוא בעל הברית של אלה המאמינים באלוהים, ולא אויבם. המדע הופך לאויב רק כאשר אנו כופים מודל המסביר חלק מהמציאות על כל המציאות, כביכול בשם המדע. אם שוקלים אותן בעיון וכראוי, הראיות שנחשפות על ידי המדע מראות לנו כיצד רק מודל אחד יכול לספק הסבר לכל, ושמו הוא אלוהים.

כיצד מצביע המדע על קיומו של אלוהים? בכל חקירה, ראיות הן הכרח שאין לו תחליף.

כיצד מצביע המדע על קיומו של אלוהים? | בלוג | לעומק

כיצד מצביע המדע על קיומו של אלוהים?

משל מפורסם מספר על קבוצה של עיוורים שנתקלים בפיל. אחד מוצא את הזנב ומגיע למסקנה שהוא מצא שוט. אחר תופס רגל ואומר שזה עץ. אחד נוסף מרגיש את הצד וחושב שזה קיר. העיוורים מתחילים להתווכח על מי צודק. לבסוף, מישהו שיכול לראות את הפיל מסביר להם שכל אחד מהם נגע/הבין רק חלק מהפיל, לכן הם היו צריכים לאגד את התובנה שלהם כדי לדעת מה הם באמת חווים.

סיפור זה מסופר לעתים קרובות כדי להמחיש את הרלטיביזם, או היחסיות, אשר טוענת כי אין אמת מוחלטת. על פי מערכת מחשבה זו, כל מה שמישהו מאמין שהוא נכון, נכון עבורו, אך לא במובן אובייקטיבי אמיתי שנכון לכולם. הרלטיביזם טוען כי הגברים בסיפור הזה צדקו ולא הייתה להם סיבה להתווכח. לאנשים רבים יש מוטיבציה להתכחש לאמת מוחלטת בשל חשיפתם לדתות, לתרבויות ולאידיאולוגיות שנראות שונות. אולי, אם האמת היא יחסית, כולנו יכולים להסכים שלא להסכים ולהמשיך בחיינו במקום לריב אחד עם השני. למען ההגינות, משל הפיל אכן מראה לנו שלעיתים קרובות האמת אכן מורכבת וכדאי להקשיב לתובנות של אחרים. עם זאת, כטיעון לרלטיביזם זה לא מניח את הדעת, מאחר ולצורך ההוכחה נדרש צופה אובייקטיבי, מישהו שלמעשה רואה את הפיל כולו. הסיפור עובד רק אם תתגלה במלואה האמת האובייקטיבית (במקרה זה, נוכחותו של הפיל).

עצם ההצהרה "אין אמת מוחלטת" היא הפרכה עצמית. הפילוסוף הבריטי רוג'ר סקרוטון סיכם היטב את הבעיה כשאמר: "סופר שאומר שאין אמיתות, או שכל האמת היא 'יחסית בלבד', מבקש ממך לא להאמין לו. אז אל תעשה זאת." במילים אחרות, ההצהרה היא בעצמה טענת אמת. יתר על כן, למרות שהדבר נראה פתוח לדעות חדשות ובלתי משוחד, זה למעשה מבטל את כל מי שמאמין בנכונות האובייקטיבית של עמדתו. הרצון לכבד אנשים ותרבויות המחזיקים בדעות מנוגדות הוא הסיבה העיקרית לכך שהרלטיביזם הפך לבולט כל כך. עם זאת, אם האמת המוחלטת נדחית, אין לנו מוטיבציה לאמץ השקפות מנוגדות ברצינות כי החיפוש אחר האמת הוא בסופו של דבר חסר תועלת.

בפועל, אנו מסתמכים על אמת מוחלטת מדי יום. הטכנולוגיה, שהיא מרכזית בחיים המודרניים, תלויה במשוואות מתמטיות ובעקרונות הפיזיקה הקלאסית. אם הצהרות כמו 2+2=4 ו"האצה שווה לשינוי המהירות חלקי הזמן שחלף" הן רק דעות, אז הטלפונים הסלולריים שלנו לא צריכים לעבוד ואנחנו בהחלט צריכים לפחד לטוס. השיטה המדעית עצמה מניחה מראש (לוקחת כמובן מאליו) את קיומה של האמת המוחלטת ואת יכולתנו, עם השכלה ומחקר מספיקים, לגלות אותה.

חקר ההיסטוריה מהווה גם חיפוש אחר האמת. מחקר היסטורי מניח (משער) שאנשים נוקטים פעולות אמיתיות בזמן שניתן לקבוע באמצעות ראיות. כאשר עובדות היסטוריות מסולפות או נדחות, יש לכך השלכות אמיתיות. למשל, הכחשת השואה מושרשת באנטישמיות ומטפחת אותה. ניתן להפריך את הכחשת השואה בקלות עם ראיות היסטוריות כגון עדויות של עדי ראייה ומסמכים ממשלתיים. עם זאת, אם ניתן לרלטיביזם להגיע למסקנה ההגיונית שלו, אז לא יהיה בסיס אובייקטיבי להפרכת השקר הזה. כפי שמזהיר ההיסטוריון הבריטי פליפה פרננדז-ארמסטו, "ללא ביטחון במושג האמת, המאזינים מנוטרלים מנשקם נגד שקרים".

לרלטיביזם יש גם השלכות על מוסר. שאלות אתיות רבות אכן קשות לניווט, אך חייבים להיות כמה עקרונות מוסריים מתמשכים ואובייקטיביים, כגון ערך חיי האדם, כדי להנחות אותנו ואת החברה. אף-על-פי-כן, על פי רלטיביזם עקבי, לא ניתן לגנות שום פעולה, אפילו לא פשע ברור כמו רצח בדם קר; כל אדם צריך לעשות מה שנראה נכון לו/לה. אין זה סביר שרלטיביזם החל על קבוצות חברה גדולות יותר יצלח או יניב תוצאות טובות יותר; אם כל חברה יכולה לקבוע מה נכון לחבריה, אז איבדנו כל יכולת לגנות את השואה, מאחר ורצח העם נתמך ובוצע על פי החוק הגרמני. לעומת זאת, האמת המוחלטת מאשרת שמעשים מסוימים שגויים מטבעם ויש להתנגד להם, ומספקת בסיס מוצק על פיו ניתן וצריך לקרוא תיגר על אי-צדק (משלי פרק ל“א פסוק 8).

חיפוש וידיעה של אמת רוחנית חיוניים לאופן שבו אנו חיים את חיינו, כשם שהידיעה על עובדות ביולוגיות חיונית כדי להיעשות רופא. מה שאנו מאמינים לגבי ׳אלוהים׳ ו׳נצח׳ הוא בעל השלכות מיידיות על האופן שבו אנו מתייחסים זה לזה, מה אנו מעריכים וכיצד אנו משקיעים את זמננו וכספנו, ולכן עלינו להיות מודאגים בשאלה אם אמונותינו הרוחניות נכונות או לא מבחינה אובייקטיבית.

סיפור הפיל שהזכרנו קודם לכן נפוץ במיוחד בקרב אנשים הטוענים כי כל המערכות הדתיות נכונות, ויש צורך ליישב אותן כדי לדעת באמת מה ומיהו אלוהים באמת. עם זאת, אמונות שונות לעתים קרובות סותרות זו את זו. למשל, יש הסבורים שאין אלוהים, יש כאלו הסוגדים לאל אחד, ויש כאלו הסוגדים למאות אלים. ישנן אמונות רוחניות נכונות, וישנן רבות אשר רוויות טעויות. התנ"ך מעלה טענות אמת, והשאלה היא – האם הן נכונות? באתר זה אנו בוחנים טענות אלה וכיצד הן משפיעות על חיינו. אנו מזמינים אתכם לגלות מה יש למקרא לומר ולשקול את אמיתותו.

משל מפורסם מספר על קבוצה של עיוורים שנתקלים בפיל. אחד מוצא את הזנב ומגיע למסקנה שהוא מצא שוט. אחר תופס רגל ואומר שזה עץ.

כתבות

אודות

נושא

אמונה באלוהים

כיצד מצביע המדע על קיומו של אלוהים?

12/09/2022

אמת מוחלטת - קיים דבר כזה?

06/09/2022